<h1>ראבי"ה סימן תתקמ"ו</h1>
<h2>דף טו.</h2>
תנו רבנן לוקחין ביצים מן הגוים בכל מקום ואין חוששין לא משום נבלות ולא משום טריפות. ופרכינן בפרק אלו טרפות [ס"ג ע"ב] ודילמא דעוף טמא נינהו אמר אבוה דשמואל באומר של עוף פלוני וטהור הוא דלית ליה לאשתמוטי אבל של עוף טהור סתמא לא. ואסקינן אע"ג דאיכא סימנין לביצי עוף טהור ראשו אחד כד וראשו אחד חד וחלבון מבחוץ וחלמון מבפנים מה שאין כן בביצים טמאים, אפ"ה לא סמכינן עלייהו דסימנין לאו דאורייתא אבל אי איכא (מגע) [סימנין] ואמר נמי של עוף פלוני וטהור לא מרע נפשיה וסמכינן עליה אבל בסתמא לא סמכינן עליה דאיכא דעורב' דדמיא ליונה וסימנין נמי בעינן אפילו כי אמר של עוף פלוני וטהור. וא"ת א"כ היכי קנינן בזמן הזה מן הגוים אפילו בסתמא. ופר"ת דסמכינן אסימנין כל היכא דליכא ביצה טמאה הדומה לטהורה לביצת תרנגולת ואווזין שהן גסין. וביצת עורב ויונה דקין הן ולא אשכחו רבנן דאיכא למיטעי אלא בהני אבל השאר לא דמו בסימנייהו. וכן קיבלתי מרבותיי. ורבינו שב"ט כתב דסמכינן אדר' יוחנן דאמר את שדרכו לימנות שנינו ובריש מסכת ביצה [ג' ע"ב] אמר דלדידיה ביצה בטילין ברוב. והכא נמי אמרי' אפילו אנו קונין מן הבית אמרי' כל דפריש מרובה פריש דלא שייך קבוע אלא בדבר חשוב שאינו ראוי להתבטל. ועניין קבוע הארכתי לפרש במסכת' קידושין. ויש שאומר דלא שייך אלא בדבר חשוב שאין ראוי להתבטל היכא דאיתברר איסוריה, כגון תשע חנויות ואחת מוכרת בשר נבילה או ט' שרצים וצפרדע אחת ביניהם או ט' ישראל וגוי אחד דנפקא לן [כתובות ט"ו ע"א וש"נ] מוארב לו וקם עליו, אבל הכא שאין ברור לנו האיסור אלא שאנו חוששין שמא של עוף טמא הוא לא אסרי' להו משום קבוע ושרי (למוכן) [לאוכלן]. ויש להשיב דגרסינן בשילהי פ"ק דיבמות [ט"ז ע"ב] א"ר יהודה אמר רב אשי גוי שקידש בזמן הזה חוששין לקידושין שמא מעשרת השבטים הוא ופרכינן הא כל דפריש מרובא פריש ומשני בדוכתא דקביעי, פירוש מקום שהוקבעו שם מעת גלות עשרת השבטים. ואפילו מאן דפליג ארב אסי היינו מטעמא דבנתא דההוא דרא איצטרויי איצטרו, הא לאו הכי חוששין לקידושין אע"ג דספק וטפי איכא להחזוקי בגוי מבישראל אפילו [הכי] אמרינן ביה דין קבוע כמחצה על מחצה דמי. ונ"ל דיש לומר דמאחר דקביעי מעת שגלו בעיר הזאת הוה ליה איתברר איסור דאי איפשר שאין כאן אחד מי' שבטים והוה ליה קבוע. ובפרק התערובת בזבחים אהיכא שנתערב קרבן בחטאות המתות פרכינן בגמרא [ע"ג ע"א] ונימשוך חד מינייהו ונימא כל דפריש מרובה פריש ומהדר ליה נמשוך הוה ליה קבוע וכו'. ומשמע דאע"ג דלא איתברר שייך ביה קבוע לכל הפחות מדרבנן. ומיהו גם לההיא לא דמיא דהתם ברור שיש איסור ביניהן אלא שאינו ניכר אבל גבי ביצים אפילו לוקחין מן הבית מן מקום קבוע דילמא אין כאן איסור כלל ומותר. והלכה רופפת קח לך מנהג כדאמרינן בירושלמי [פ"ז דפאה ה"ה]. אבי העזרי.
